מאיר ועקנין
 | |
| הרב מאיר ועקנין | |
| לידה |
1885 ז' באדר תרמ"ה טבריה, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1975 (בגיל 90 בערך) כ"ט באדר ה'תשל"ה טבריה, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום פעילות | טבריה, ניו יורק |
| תקופת הפעילות |
?–1975 |
| תפקידים נוספים |
רב ראשי |
| תלמידיו | הרב שבתאי בן חיים, הרב יצחק ברדא |
  | |
הרב מאיר ועקנין (ז' באדר תרמ"ה - כ"ט באדר ב' תשל"ה; 1885–1975) היה הרב הספרדי ואב בית הדין של טבריה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בעיר טבריה בז' אדר ה'תרמ"ה (1885) לרב דוד ועקנין שהיה אב בית הדין ורב הקהילה הספרדית בעיר. על פי המסורת, משפחתו מיוחסת עד לפילוסוף רבי יוסף אבן עקנין, מרבני פאס.
בשנת תרס"ג נישא ליעל, בתו של רבי מנשה חמווי מחכמי טבריה[1].
בשנת ה'תרע"א (1911), בהיותו בן 26, נשלח על ידי חכמי טבריה כשד"ר לקהילות היהודים באירופה, לאסוף כסף עבור כולל רבי מאיר בעל הנס. בשנת ה'תרע"ד (1914), יצא בשליחות המוסדות לברוקלין, ניו יורק. עקב מלחמת העולם הראשונה נאלץ להישאר שם במשך שש שנים, בניתוק ממשפחתו, ובהיותו שם כיהן כרב ראשי של קהילת הספרדים ארם-צובא, המוכרת כיום בשמה "מגן דוד".
מצב הדת באותה עת בקרב היהודים היה ירוד, ובראשית בואו לשם נאלץ ללחום בתופעה של יהודים המגיעים לבית הכנסת בשבת ברכבת חשמלית. על פי עדותו: "עמדתי בבית הכנסת הגדול של חברי שערי צדק במעמד כל הקהל בשבת קודש, וצעקתי בקול מר ונאנח על עלבון שבת קודש... ותודה לאל יתברך שדברי אלו שיצאו מקירות לבי עשו פירות, וכל החרדים ושומרי התורה נענו לקולי".
תקופת כהונתו בעיר הותירה את רישומיה על חיי היהודים במקום, ופעילותו התמקדה בשטחי החינוך וההוראה. יסד בעיר תלמוד תורה "שערי צדק" שהוציא תלמידים רבים. כן יסד שם אגודות חסד "אגודת אחים" ו"אחיעזר דמשק".
בשנת ה'תר"פ (1920) חזר לעיר טבריה שם פעל למען ביסוס והרחבת התלמוד תורה בעיר, יחד עם מחותנו הרב רפאל ביבאס. בשנת ה'תר"ץ (1930) מונה לחבר בבית הדין הספרדי בטבריה בראשותו של הרב יעקב חי זריהן שהיה אב בית הדין. בשנת ה'תשי"ג (1953), עם פטירת הרב זריהן, מונה לכהן תחתיו כרב העיר טבריה ואב בית הדין.
התפרסם בחסידותו ופרישותו, והיה לשם דבר בכיסו הפתוח ובפזרנותו לכספי צדקה. משקיבל לידיו את נשיאות כוללות רבי מאיר בעל הנס החליט להקים ישיבה בטבריה, ובסיועו של הנדיב יצחק שלום, יסד את ישיבת "מאיר בת עין" על יד קבר רבי מאיר בעל הנס, הקיימת עד היום.
נפטר בכ"ט אדר ב' ה'תשל"ה (1975), ובהלוויתו נכחו רבנים מפורסמים רבים, ביניהם הרב עובדיה יוסף. בין תלמידיו נמנים הרב שבתאי בן חיים, הרב יצחק ברדא, ורבנים נוספים המכהנים במשרות תורניות. הרב חיים דוד הלוי פרסם עליו הספד בירחון אור התורה, ובו שבח את מידותיו ושקידתו בתורה, ובין היתר העיד: "כי היה מן המאמינים הגדולים שדורנו הוא דור האתחלתא דגאולה. כל שיחו ושיגו בקיץ ובחלום, ובייחוד בשנתו האחרונה היה על גאולת ישראל השלימה המשמשת ובאה."[2]
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ויאמר מאיר חלק א - נדפס לראשונה בשנת תרצ"ט. הספר קיבל הסכמות מאת גדולי הרבנים בדורו, ביניהם הרבנים הראשיים הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, ורבנים נוספים.
- ויאמר מאיר חלק ב - נדפס בשנת תשכ"ח.
- זיכרון מאיר - דרשות והספדים בשלשה חלקים. נדפסו לאחר פטירתו.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בנו - הרב מנשה ועקנין - כיהן כרב שכונה בטבריה וחבר הרבנות הראשית בעיר, מייסד מוסדות רבי מאיר בעל הנס.
- בנו - הרב פנחס ועקנין - חינך את ילדי ישראל בעיה"ק ירושלים, ועסק בלימוד קבלה בישיבת בית אל.
- חתנו - הרב שלמה ילוז.
- בתו דינה אשת הרב דוד שלוש שכיהן כרב העיר נתניה ומחבר סדרת הספרים חמדה גנוזה.
- בתו רינה ביתה נשואה לרבי משה ועקנין בן אחי אביה רבי שמעון ועקנין. בתם מרים נישאה לרב חיים דוד הלוי - רב העיר תל אביב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מזקני טבריה, באתר צומת
- מאיר ועקנין, באתר "החכם היומי"
מאיר בן דוד ועקנין (1885-1975), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו אודותיו בספרו של הרב יוסף חיים ילוז טוב רא"י עמ' נח.
- ^ אור תורה אלול תשל"ד, סימן קלה
| בקרת זהויות |
|
|---|